פרק 3 זווית חקר העולם הפנימי – מודעות

מודעות (sati)  וידיעה (vijia) – מרכז הגלגל הפנימי:
 
 
בתרשים הגלגל הפנימי 3 מרכיבים עיקריים : גוף – נפש – ידיעה.
גוף ונפש בהיקף החיצוני של הגלגל.
מודעות וידיעה ממוקמות במרכז הגלגל.
מרכז הגלגל הוא ציר, נקודה סטטית שסביבו מסתובב הגלגל כולו.
על אותו עיקרון הידיעה והמודעות שנמצאות בציר,במרכז מאופיינות על ידי סטטיות,
והתרכובת גוף – נפש, מאופיינת ע"י השתנות בלתי פוסקת.
הידיעה והמודעות מייצגות את המציאות שמתכנסת לנקודה אחת, נקודת המרכז, נקודת ההווה.
התרכובת גוף-נפש נעים יחד עם הידיעה והמודעות כמו גלגל על ציר הזמן, מהעבר אל העתיד.
זה מסביר כיצד סטטיות ותנועה, יכולים להתקייםבכפיפה אחת,
כיצד יכולה להיות קיימת בתוכנו גם סטטיות וגם השתנות בכל רגע על ציר הזמן.
 
מודעות וידיעה- שורש המילים ד.ע.  "דע מאין באת ולאן אתה הולך" , "דע את עצמך"
 
פרדוקס עבר עתיד והווה , זמני ונצחי , משתנה וקבוע
 
ניקח את ציר המספרים להמחשת ציר הזמן ויחסי עבר עתיד והווה
המספרים 1, 2, ו-3 מיצגים את העתיד (שנייה 2 שניות 3 שניות וכו')
המספרים 1- 2- ו 3- מיצגים את העבר
המספר 0 מייצג את ההווה
 —————————————-!—-!—-!—-!—-!—-!—-!———————————–                                               3    2    1    0   1-   2-   3-                                                                                     עתיד         הווה        עבר                                  
 נשאל מספר שאלות שעולות מכך :
כמה נקודות יש על ציר המספרים? איך אוסף נקודות יוצר קו רציף? מהו המרווח הקטן ביותר?
ניקח 2 נקודות. לדוגמא 0 ו-1 . כמה נקודות יש בין 0 ל-1 ? מהי הנקודה הקרובה ביותר ל- 0 ?
 1, חצי, רבע, שמינית, אחד חלקי 16, 1/32, 1/64, 1/128 …אפשר להמשיך ללא סוף…עדיין לא נגיע לאפס, עדיין לא נמצא את המרווח הקטן ביותר המחבר את הנקודות לידי קו…
בין כל 2 נקודות נמצאות אינסוף נקודות…האינסוף נמצא בכל מקום על ציר המספרים…
 
האם העבר קיים ?
האם העתיד קיים ?
האם ההווה קיים ?
 
העבר היה קיים.
העתיד יהיה קיים.
ההווה קיים.
כשהעבר היה קיים, הוא התקיים בהווה.
כשהעתיד יתקיים, הוא יתקיים בהווה.
ההווה הוא הקיום והקיים הוא ההווה, כל הקיום מתקיים בהווה, כל הקיים מתקיים בהווה.
 
איפה אני נמצא על ציר הזמן בעבר בעתיד או בהווה ?
מובן שאני נמצא בהווה. העבר והעתיד קיימים במחשבתי. העבר קיים בזיכרוני והעתיד קיים בדמיוני.
 
אז איך זה מתחבר ? איך יכולים להתקיים בכפיפה אחת גם עבר ועתיד וגם הווה ?
האם נקודת ההווה זזה קדימה או שנשארת באותו מקום והעתיד הופך לעבר ?…
ואם ההווה הוא נקודה מהי גודלה של הנקודה? או שאולי זוהי נקודה ללא גודל הניתן להגדרה…?
ואיך נקודה יכולה ליצור קו?
להלן דוגמא שיכולה קצת להבהיר את הנושא :
נעמוד על ירכתי סירה המפליגה קדימה ונתבונן על הגלים שהסירה יוצרת.
אנו כל הזמן מתבוננים על התוצאה, הגלים על פני המים שהסירה יוצרת.
כשאנו מסתכלים על התוצאה יש תחושה של תזוזה, תנועה והשתנות, תחושה של תזוזה מהעבר לכוון העתיד.
זוהי התבוננות במרחב העבר והעתיד, זהו מרחב התוצאות, המרחב המשתנה, המרחב הזמני, מרחב הגוף-נפש
אולם מה יקרה אם ננסה להתבונן על המקור, הסיבה להיווצרות הגלים ?
נקרב את המבט אל עצמנו עד שנגיע לרצפת הסירה.
הגענו למקור היוצר את הגלים שעל פני המים, לסירה עצמה.
אולם מהי המציאות על רצפת הסירה ?
רצפת הסירה לא זזה, היא נשארת קבועה ביחס אלי. כמו כן למהירות הספינה אין שום השפעה ליחס שבין רצפת הסירה אלי.
זוהי התנסות בהווה, התנסות בסיבה, התנסות בקבוע הנצחי, התנסות במהות.
 
העבר והעתיד הם כל הזמני, עולם התוצאה, עולם התופעות, הדברים הנתפסים, התרכובת גוף-נפש.
ההווה הוא הקבוע, הסיבה, הנצחי, הבלתי ניתן להגדרה, היודע, הידיעה הטבועה בנו.
 
מודעות
 
המודעות מותנית בקיומו של כלי ההתבוננות – הוא כל התרכובת גוף-נפש שבהיקף החיצוני של הגלגל
בנוסף לכך המודעות מותנית בכך שנהיה במצב של ערנות.
ההכרה היא החוליה המקשרת למודעות.
5 החושים מעבירים רשמים מהגוף הפיזי למוח, מהמוח הרשמים עוברים להכרה והמודעות היא להכרה.
המודעות היא לגלים שמופיעים על גבי ההכרה.
 
מה שלא מופיע על גבי ההכרה, לא מגיע לידי מודעות.
 
מקורות הגלים שנוצרים על גבי ההכרה, אשר מגיעים לידי מודעות הם:
הגוף – kaya
התחושות המנטאליות – vedana
המחשבות – mind
רשמים מבחוץ הנקלטים על ידי 5 החושים – mind object
 (אלו הם 4 בסיסי המודעות) 
 
אני יודע את תנוחת הגוף, אני יודע את הגוף. כשאני שוכב, יושב, עומד הולך או כל פעולה אחרת עם הגוף, אני יודע זאת.
 
כשמופיעות על גבי הכרתנו תחושות מנטאליות (כעס,שמחה, עצב וכו'), אנו מודעים לכך: "אני יודע שאני כועס","אני יודע שאני שמח","אני יודע שאני עצוב" וכו'.
 
כשמופיעות על גבי הכרתנו מחשבות, אנו מודעים לכך: "אני יודע מה אני חושב"
 
כשמופיעות על גבי הכרתנו רשמים מ-5 החושים (mind object) אנו מודעים לכך: "אני יודע את שאני רואה", "אני יודע את שאני שומע", "אני יודע את שאני חש"," אני יודע את שאני מריח"," אני יודע את שאני טועם"
.
תהליך קליטת האובייקטים הנקלטים ע"י 5 החושים במיינד בהקשר למודעות- מהו העולם? האם הוא חיצוני או פנימי?
 
השם "mind object" (אובייקטים שבמיינד) בא לחדד נקודה שלמעשה תפיסת האובייקט מתרחשת במיינד ולא בחוץ.
הכוונה היא כי המודעות היא לרושם האובייקט שעל גבי ההכרה (המיינד) שבפנים ולא לאובייקט שבחוץ.
 
לדוגמא אני מסתכל על ציפור.
גלי אור של דמות  הציפור עוברים דרך העיניים והמוח ומופיעים על גבי ההכרה.
יש השוואה וזיהוי במיינד לדמות הציפור.
המודעות לדמות הציפור התרחשה רק כשרושם הדמות הופיע על גבי ההכרה (מיינד).
התחושה היא שהציפור נמצאת "שם" כיון שיש במיינד תפיסת מרחב, המצביעה שהציפור "שם" ולא "פה" במיינד . *()
אולם המודעות, היא לדמות הציפור שנמצאת על גבי ההכרה בפנים ולא לציפור עצמה שבחוץ.
המקור לדמות הציפור שנחווה בתוך המיינד הוא בחוץ, אבל הרושם עצמו הוא פנימי על גבי ההכרה והמודעות היא לרושם שמופיע על גבי ההכרה שבפנים ולא לציפור עצמה שבחוץ.
אם נעצום את העיניים דמות הציפור תעלם. מדוע? "הרי הציפור עצמה עדיין שם".
כיון שאין מעבר של גלי אור למוח ולהכרה דמות הציפור לא מופיעה על גבי ההכרה ולכן אין מודעות. המודעות לדמות הציפור תלויה בכך שדמותה תופיע על גבי הכרה.
 
המודעות היא אף פעם לא לאובייקט עצמו אלא לדמות האובייקט המשתקפת על גבי ההכרה.
 
*(המיינד מצביע שהציפור "שם" ולא "פה" כדי שנוכל לתפקד במרחב עולם התופעות.)
 
לדוגמא מישהו שורק במשרוקית לידנו.
גלי קול עוברים דרך האוזניים והמוח ומופיעים על גבי ההכרה.
יש השוואה וזיהוי במיינד לצליל של משרוקית.
המודעות לצליל המשרוקית התרחשה רק כשרושם הצליל הופיע על גבי ההכרה (מיינד).
התחושה שהצליל נמצא "שם" כיון שיש במיינד תפיסת מרחב המצביעה שהצליל "שם" ולא "פה" במיינד.
אולם המודעות היא לרושם של הצליל שנמצא על גבי ההכרה בפנים ולא לצליל שבחוץ.
המקור לצליל המשרוקית שנחווה בתוך המיינד הוא בחוץ, אבל הרושם עצמו הוא פנימי על גבי ההכרה והמודעות היא לרושם שמופיע על גבי ההכרה שבפנים ולא לצליל המשרוקית שבחוץ.
אם נסתום את האוזניים הצלילים ייעלמו. מדוע? "הרי הוא עדיין שורק במשרוקית"
כיון שאין מעבר של צלילים למוח ולהכרה אין מודעות.
המודעות לצלילים תלויה בכך שהם יופיעו על גבי ההכרה.
 
דוגמא מעבר לכך,דרכתי על קוץ.
גלי תחושה עוברים מהרגל  דרך חוט השדרה והמוח ומופיעים על גבי ההכרה.
יש השוואה וזיהוי במיינד למשמעות התחושות.
המודעות היא לגלי התחושות המופיעים על גבי ההכרה.
התחושה היא שכואב לי "שם" ברגל כיון שבמיינד יש תפיסת מרחב המצביעה שהכאב "שם" ברגל ולא "פה" במיינד.
אולם המודעות היא לרושם תחושת הרגל הנמצא על גבי ההכרה שבפנים ולא לרגל עצמה.
דוגמא שיכולה להבהיר את הנקודה היא אותו מקרה של דריכה על קוץ אבל לאדם שחוט השדרה קרוע.
פועל יוצא מכך אין מעבר של גלי תחושה דרך חוט השדרה למוח ולהכרה.
כיון שגלי התחושה לא הגיעו להכרה אין מודעות.
אם מקור התחושה והכאב הוא ברגל עצמה ולא בהכרה היינו חשים כאב גם במקרה זה.
אדם זה אפילו אם יראה בעיניו שדוקרים אותו עדיין לא ירגיש כאב וגם ההיגיון לא יפעילו.
המקור לתחושות הפיזיות הוא הגוף הפיזי אולם המודעות לתחושות הפיזיות מתרחש כשרושם התחושות הפיזיות מופיע על גבי ההכרה.     
המודעות לתחושות הפיזיות תלויה בכך שהם יופיעו על גבי ההכרה.
 
*הרחבה בסוף – פיזיקה, מכאניקת קוונטים והקשר למודעות
 
דוגמא לפעולת אינסטינקט :
הכנסתי את כף הרגל לדלי עם מים רותחים.
גלי תחושה עוברים מהרגליים  דרך חוט השדרה למוח ומהמוח להכרה.
יש השוואה וזיהוי במיינד למשמעות התחושות.
תהליך ההשוואה והזיהוי (sankara) מתרחש ברובד התת-מודע של המיינד.
פקודה מהרובד התת-מודע, התגובה האינסטינקטיבית, של הוצאת הרגל מהמיים מתרחשת מיד לאחר מכן.
התגובה האינסטינקטיבית מגיעה אפילו לפני שהתחושות הגיעו לרמה המודעת.
הרמה המודעת מגיעה רק לאחר השיפוט ולאחר מכן התחושות המנטאליות לגבי התחושות שנחוות .
במקרה זה שיפוט של דחייה ולאחר מכן תחושות מנטאליות לא נעימות בגוף ובעיקר באזור הכוויה.
פקודות תגובה לגוף מהרובד המודע, קודמת להם תחושה מודעת ולאחר מכן פקודה של מחשבה, רצון מודע, על גבי ההכרה.
תהליך איטי בהרבה מהאינסטינקט.
האינסטינקט, הפקודות לגוף מהרובד התת-מודע, מתרחש עוד אפילו לפני שהתחושה עצמה הגיעה לרמה המודעת.
הסבר קצת יותר מפורט: במאגר התת-מודע יש זיכרון של תחושות מסוימות המצריכות תגובת חירום מהירה כגון צריבה, דקירה, כווייה,התחשמלות וכו' .
במידה ובתהליך ההשוואה והזיהוי נמצא כי התחושה הנוכחית עונה להגדרה זו, ההתניה היא של פעולה מיידית מהרובד התת-מודע, בלי להמתין לרצון המודע, כדי להימנע מפגיעה. (תגובת חירום).
האינסטינקט זו לא פעולה מכאנית של הגוף הפיזי.
תפקודו של האינסטינקט תלוי בקיום הרושם על גבי ההכרה ומודעות.
אדם שחוט השדרה קרוע גלי תחושה לא יעברו מכף הרגל למוח ולהכרה.
כתוצאה מכך לא יהיו גלי תחושות פיזיות על גבי ההכרה ולא תהיה מודעות לכוויה.
כתוצאה מכך לא יהיה אינסטינקט של הוצאת הרגל מהמיים.
דוגמא נוספת היא אדם הנמצא בהרדמה.
תחושות פיזיות מהרגל יעברו להכרה אולם כיון שאין מודעות האינסטינקט לא בא לכדי פעולה.
אם האינסטינקט היה תגובה אוטומטית מכאנית לגירוי חיצוני הנמצאת ברגל עצמה הוא היה מזיז את הרגל גם במקרים אלה.
 
דוגמא נוספת: תגובת אינסטינקט כתוצאה מרעש של פיצוץ חזק (בהלה)
דרך האוזניים עוברים גלי קול ומופיעים על גבי ההכרה.
השוואה וזיהוי למשמעות הצליל ברובד התת-מודע (זיהוי לצליל שמצריך תגובת חירום).
מיד לאחר הזיהוי יש תגובה אינסטינקטיבית מהרובד התת-מודע של תזוזת הגוף הפיזי.
התגובה האינסטינקטיבית מגיעה לפני שהתחושות הגיעו לרמה המודעת.
הרמה המודעת מגיעה לאחר שהתבצע שיפוט לגבי הצלילים שהתקבלו.
במקרה זה שיפוט של דחייה ולאחר מכן תחושות מנטאליות לא נעימות בגוף.
גם מקרה זה מראה כי אם האינסטינקט היה תגובה אוטומטית מכאנית של הגוף לגירוי חיצוני, הוא לא היה מגיב במקרה זה כיון שלא היה שום גירוי גופני חיצוני.
 
תגובת האינסטינקט היא אכן אוטומטית אולם מקור האינסטינקט הוא ברובד התת-מודע של המיינד (הנפש).
למה נדמה ש"זה לא אני שהזזתי את הרגל זה קרה לבד"
הרובד התת-מודע פועל ללא הרצון המודע. אנו מזדהים עם הרצון המודע כ"אני". אנו בדרך כלל לא מודעים לרבדים התת-מודעים, כדי להבין שהם חלק בלתי נפרד מהמיינד (נפש).
 
ההבדל בין מחשב לבנאדם
יש טענה ש"עם התקדמות הטכנולוגיה יהיה ניתן ליצור מחשב שיהיה כמו בנאדם".
מחשב יכול לקלוט אותות מבחוץ בדומה ל-5 החושים של בנאדם
מחשב יכול לעשות השוואה וזיהוי לרושם המתקבל (בדומה לפעולת ה-sankara) עם מאגר הזיכרון הקיים במחשב.
ברמה הנראית לעין (באופן תיאורטי) המחשב יכול לפעול עד רמה שיכולה להידמות לבנאדם.
לעומת זאת למחשב אין הכרה ומיינד (נפש), וכתוצאה מכך אין מודעות.
כמו כן, מאותה סיבה מחשב לא יכול להרגיש תחושות מנטאליות כגון כעס, שמחה, עצב, הנאה ,כאב וכו'.
המחשב הוא חפץ מתוחכם שבנה האדם אך ללא רוח חיים, ללא נפש (מיינד)
האדם עם כל ההתקדמות הטכנולוגית לא יכול ולא יוכל ליצור הכרה, מיינד (נפש) שבעקבותיה תבוא מודעות.
הסיבה לבלבול נובעת מחוסר מודעות עצמית…
 
זה ההבדל בין כוח היצירה לכוח הבריאה.
יצירה – ליצור יש מיש מכוח המחשבה וההיגיון
בריאה – יש מתוך האין
האדם מסוגל ליצור לא לברוא.
 
ההבדל בין האדם והחיה
בניגוד למחשב החיה היא יציר הבריאה
יש לחיה הכרה ומיינד (נפש) וכן מודעות.
לחיה יש רגשות מנטאליים והיא חווה סבל והנאה בדומה לבן אדם
כמו כן יש לחיה תשוקות שונות שמובילות אותה לפעול על פיהן.
אולם תשוקות אלה הן בסיסיות ביותר, תשוקות חומריות ביותר.
תשוקה למזון, טריטוריה, רבייה עצמית וכו'.
אז מה ההבדל…? לאנשים רבים יש תשוקות דומות מאוד…
במה "מותר האדם מהבהמה" ?
האדם הוא החי היחיד שיש לו תשוקה לשחרור, לגאולה
ויש לו את היכולת, בתהליך של טיהור הנפש, להגיע למצב של שחרור וגאולה…
 
 
התבוננות והבנה
 
כל התרכובת גוף-נפש (body-mind) מהווה כלי התבוננות, שבאמצעותו אני מתבונן בעצמי.
 
"אני מתבונן בעצמי כדי  להבין מי אני"
 
אני – נגזר מהמילה אין  (דע מאין באת…)
עצמי – נגזר מהמילה עצם (אובייקט, עצם ההתבוננות)
התבוננות והבנה – נגזרות מהמילה בין (המרווח בין המתבונן לכלי ההתבוננות)
 
ההתבוננות זו הפעולה בין המתבונן – האני ,  לכלי ההתבוננות – העצם
אני מתבונן בעצמי – המודעות מופנית כלפי פנים
אני מתבונן בעצמי – אני מתבונן בתרכובת גוף-נפש
אני מבין כי אני הוא המתבונן, והתרכובת גוף-נפש הוא העצם עליו אני מתבונן.
המתבונן הוא הסובייקט, האני, היודע, ההווה, המרכז, הנקודה הסטטית בתוכי היודעת את כל המשתנה.
העצם עליו אני מתבונן הוא האובייקט, העצמי כל המשתנה בתוכי, התרכובת גוף-נפש.
אני יודע את הגוף – kaya
אני יודע את התחושות המנטאליות – vedana
אני יודע את המחשבות ומצבי הרוח – mind
אני יודע את הרשמים מבחוץ הנקלטים על ידי 5 החושים – mind object
עם ההתבוננות עולה יכולת ההבחנה, אני מבין את האשלייה שבתוכי:
 
המהות והתופעה –
המתבונן (האני) מזדהה עם כלי ההתבוננות (העצמי) .
היודע מזדהה עם האובייקט אליו הוא מודע.  
 
…הגל הוא תופעה שמקורה המים והמים הם מהותו של הגל.
מזווית הראיה של הזדהות עם הגל, רגע העלמותו של הגל הוא רגע המוות שלו.
מזווית הראיה של המים הגל הוא חלק בלתי נפרד, הופעתו והעלמותו של הגל הם תופעה שמופיעה ונעלמת בתוכו אך המהות, המים עצמם אינם נפגעים מהיעלמותם של הגלים…
 
אני מזדהה עם התרכובת גוף-נפש, משמע אני חושב כי התרכובת גוף נפש, התופעה, היא האני, היא מהותי.
עם ההזדהות עולה אשליית המיינד. תפיסת האני הנפרד, תפיסת האגו, תפיסת הנפרדות.
אני מבין כי התרכובת גוף-נפש היא תופעה בתוכי המופיעה, משתנה ונעלמת.
אני מבין כי התופעה אינה נפרדת מהמהות,  תחושת הנפרדות היא אשליית החושים.
התופעה שבתוכי (תרכובת גוף-נפש) נובעת ממהותי…כפי שגל הנובע מהמים אינו נפרד מהמים…
אני מבין כי אני לא יכול להתבונן,ביודע, במרכז, במהות, באני.
כדי שאני אוכל להתבונן באני צריך שיהיה "בין" (מרווח)בין" קיים רק בין אני לעצמי – תרכובת גוף-נפש
אני מבין כי המהות, המרכז, האני,  לא ניתן לתפיסה, לא ניתן להבנה. (כיוון שאין מרווח)
אני התופס הבלתי נתפס…אני המתבונן הבלתי ניתן להבנה…
 
"אני חושב משמע אני קיים" אמר דקארט
יותר נכון לומר "אני חושב משמע האגו קיים" , "אני חושב משמע האני הנפרד קיים"
אך האם אני היא המחשבה  והמחשבה היא אני ? האם המחשבה היא מהותי?
אם כך, מה קורה איתי כשאני לא חושב ?
האם ברגע שאני לא חושב אני לא קיים ?
מיהו זה היודע את הופעתה והיעלמותה של המחשבה ?…
 
תובנת מהות הידיעה עולה בעת העלמות המחשבות בשילוב עם מודעות בהירה.
הידיעה היא הנקודה הסטטית במרכז הגלגל, עין דוממת בתוכי היודעת את כל המשתנה.
אני יודע שאני יודע, שאני יודע, שאני הוא היודע, שאני
הידיעה היא מהותי, אני הידיעה – זה משהו שאי אפשר להבין רק לחוות, זוהי תובנה הנובעת מהתנסות ישירה.
אני מבין כי אני יכול לדעת את המהות, המרכז, האני בתהליך של טיהור הנפש (טיהור ה-mind) וכך להשתחרר מהאשלייה.
 
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s